מדינת ישראל והחוק הביומטרי, או: כוח המרכז והפוסט-דמוקרטיה

הבוקר פרסם המכון לדמוקרטיה מאמר של ד"ר ניצן ליבוביץ ושלי בנושא המאגר הביומטרי. המאמר עדיין טעון עריכה (לא רואים את הליניקים הרבים ששתלתי מתחת לטקס בהערות השוליים), אבל פורסם כפי שהוא לרגל ההצבעה בכנסת.
בעזרת תיאוריה פוליטית בוחן המאמר את סיפור קידומה של היוזמה הביומטרית בישראל.

"ואכן", אריסטו כותב בפוליטיקה, "המדינה קודמת באופן טבעי לבית ולכל אחד מאתנו, שכן השלם קודם בהכרח לחלקיו: משנהרס הגוף השלם, לא תתקיים עוד רגל ולא יד אלא בשם בלבד, כאילו הדברים אמורים ברגל או ביד של אבן." משל "הגוף השלם" של אריסטו מניח כי כמו הגוף השלם של האדם, היחיד, כך המדינה חייבת להניח את השלם, היינו, את קבוצת האנשים והפוליס, המרכיבים אותה. אם "האדם הוא מטבעו בעל חיים מדיני", כפי שאריסטו מניח, הרי שהוא חייב להשתייך למסגרת פוליטית כלשהי, היות "ומי שמעצם טבעו, ולא בדרך מקרה, אינו שייך למדינה, הלוא הוא אחד משניים: יצור נקלה, או נעלה מאדם." אבל מה קורה במקרה שבו המדינה עצמה מתעקשת לפרק את הגוף השלם של האזרח לחלקיו? האם המשוואה בין הגוף השלם של האזרח והגוף השלם של הגוף הפוליטי נשמרת? ובמידה ולא, האם המדינה עצמה לא הופכת במקרה כזה ל"יד של אבן", כפי שמנסח זאת אריסטו?

.

הנסיון לפרק את מרכיבי הזהות של האזרח לאיברי-איברים מעביר את שאלת היחס הפוליטי בין הגוף האישי והגוף הפוליטי למקום, שאינו בשליטתו או פיקוחו של האינדיבידואל. בעיית החוק הביומטרי, כפי שהיא נראית היום בעולם, מציבה אתגר קשה בפני שוחרי הדמוקרטיה, הפרטיות והבחירה. אבל לפני שנאמר משהו על הבעיה, צריך להסביר ממה היא נובעת: מהו החוק הביומטרי ולמה הוא חורג ממכלול היחס בין אינדיבידואל ושלטון במערכת הדמוקרטית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט? יותר מכך, איך ומדוע נוצר דווקא במדינת ישראל חוק שחורג מכל נורמה מוכרת בדמוקרטיות המערביות? האם למבנה הפוליטי בישראל ובמיוחד למצבה המיוחד—לטענת שליטיה—יש קשר לחוק זה? להמשך המאמר

אין תגובות:

No REAL ID