לא מטביעות האצבע אנו חוששים אלא משלטון שיודע הכול מי מפחד מטביעת אצבע "בחברה שבה רוב המידע האישי הוא בר השגה"? כך שאל מאמר מערכת ב"הארץ", והמליץ לנו לברך על הקמתו של מאגר ביומטרי, שימנע זיוף תעודות זהות ויסייע למלחמה בפשע.
נתונים ביומטריים, שמקודדים בתעודת הזהות, יכולים להקשות על זיוף התעודה, הגם שמומחים מסתייגים מהרעיון ומעדיפים להסתפק ב"כרטיס חכם" ללא ביומטריה. כך או כך, עדיין לא ברור מדוע יש צורך במאגר מידע ביומטרי, שאין דוגמתו באף מדינה מערבית.
נכון, המדינה מחזיקה במאגרי מידע רגישים רבים. אך מכאן לא נובע, שאין סכנה במאגרים נוספים. שאחרת, ניתן היה לחשוב על מגה-מאגר, שבו תרכז המדינה את כל המידע שלנו – רפואי, משטרתי, פיננסי וכן הלאה. אפשר שמאגר כזה יסייע למדינה למלא את משימותיה ביעילות. אבל הוא ישמש גם למטרות אחרות ויהווה מקור לפגיעה בזכויותינו ובאיכות החיים שלנו.
מידע אישי רב דולף ממאגרי המידע של המדינה. משרד הפנים, שמבטיח לשמור על המאגר הביומטרי החדש, הוא שאחראי לכך שמרשם האוכלוסין מתגלגל ברשת האינטרנט זמין לכל דורש. וגם מאגר המידע ה"מאובטח" של הרשות לאיסור הלבנת הון דלף לאחרונה. העובדה שמאגרי מידע דולפים אינה יכולה לשמש מחסום בפני הקמתו של כל מאגר, אבל היא בהחלט חייבת שיקול חשוב לפני שמחליטים על פגיעה נוספת בפרטיות.
"חוק טבע" נוסף שכדאי לזכור קודם שמקימים מאגר מידע רגיש, הוא שבסופו של דבר המדינה תעשה בו גם שימושים, שחורגים מהמטרות המקוריות. כדי לדעת זאת לא צריכים להרחיק לכת: מאגר המידע הביומטרי תוכנן במקור לצרכי משרד הפנים, אבל מהר מאוד הוחלט להשתמש בו גם בחקירות של עבירות מסוג פשע, ועד שהגיעה ההצעה לממשלה כבר חלה התדרדרות נוספת ונקבע, שגם חשד לביצוע עבירות קלות בהרבה יצדיק שימוש במאגר.
לפני כשנה התנהל במחוזותינו ויכוח ציבורי עז סביב 'חוק האח הגדול', שהתיר למשטרה להקים מאגר מידע ובו נתוני התקשורת של כולנו. במשך חודשים ישבה ועדת החוקה של הכנסת ודנה בהסדרים המדוקדקים, שיגבילו את השימוש במידע הרגיש. והנה, לא חלף זמן רב מאז שהחוק נחקק, וכבר מתברר ש"המשטרה חורגת מ'חוק האח הגדול' ומבקשת לדעת עליכם, הלקוחות, פרטים חריגים". לא ברור מדוע תגלית זו הפתיעה את ועדת החוקה, לאחר שבשנה האחרונה יושבים חבריה כוועדת חקירה בעניין האזנות סתר, ולומדים על הדרכים הרבות והמגוונות שבהן מנצלים לרעה סמכויות רגישות ופוגעים בפרטיות שלא כדין.
וכאן גם נמצא המענה למי ששואל לפשר הפחד מטביעת אצבע. לא מטביעות האצבע אנו חוששים אלא משלטון שיודע הכול. מעקב מתמיד ואובדן שליטה על המידע האישי שבידי המדינה – אלה הם סימני ההיכר המובהקים של מדינת משטרה. "מידע הוא כוח", וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. בדמוקרטיה הכוח חייב להיות מוגבל ומבוזר, וכך גם המידע שמרכזת המדינה אודות נתיניה. וזו הסיבה שאנו מבקשים לשמור את טביעות האצבע שלנו לעצמנו גם כשאין לנו דבר להסתיר. הארץ-TheMarker 20.8.08
נתונים ביומטריים, שמקודדים בתעודת הזהות, יכולים להקשות על זיוף התעודה, הגם שמומחים מסתייגים מהרעיון ומעדיפים להסתפק ב"כרטיס חכם" ללא ביומטריה. כך או כך, עדיין לא ברור מדוע יש צורך במאגר מידע ביומטרי, שאין דוגמתו באף מדינה מערבית.
נכון, המדינה מחזיקה במאגרי מידע רגישים רבים. אך מכאן לא נובע, שאין סכנה במאגרים נוספים. שאחרת, ניתן היה לחשוב על מגה-מאגר, שבו תרכז המדינה את כל המידע שלנו – רפואי, משטרתי, פיננסי וכן הלאה. אפשר שמאגר כזה יסייע למדינה למלא את משימותיה ביעילות. אבל הוא ישמש גם למטרות אחרות ויהווה מקור לפגיעה בזכויותינו ובאיכות החיים שלנו.
מידע אישי רב דולף ממאגרי המידע של המדינה. משרד הפנים, שמבטיח לשמור על המאגר הביומטרי החדש, הוא שאחראי לכך שמרשם האוכלוסין מתגלגל ברשת האינטרנט זמין לכל דורש. וגם מאגר המידע ה"מאובטח" של הרשות לאיסור הלבנת הון דלף לאחרונה. העובדה שמאגרי מידע דולפים אינה יכולה לשמש מחסום בפני הקמתו של כל מאגר, אבל היא בהחלט חייבת שיקול חשוב לפני שמחליטים על פגיעה נוספת בפרטיות.
"חוק טבע" נוסף שכדאי לזכור קודם שמקימים מאגר מידע רגיש, הוא שבסופו של דבר המדינה תעשה בו גם שימושים, שחורגים מהמטרות המקוריות. כדי לדעת זאת לא צריכים להרחיק לכת: מאגר המידע הביומטרי תוכנן במקור לצרכי משרד הפנים, אבל מהר מאוד הוחלט להשתמש בו גם בחקירות של עבירות מסוג פשע, ועד שהגיעה ההצעה לממשלה כבר חלה התדרדרות נוספת ונקבע, שגם חשד לביצוע עבירות קלות בהרבה יצדיק שימוש במאגר.
לפני כשנה התנהל במחוזותינו ויכוח ציבורי עז סביב 'חוק האח הגדול', שהתיר למשטרה להקים מאגר מידע ובו נתוני התקשורת של כולנו. במשך חודשים ישבה ועדת החוקה של הכנסת ודנה בהסדרים המדוקדקים, שיגבילו את השימוש במידע הרגיש. והנה, לא חלף זמן רב מאז שהחוק נחקק, וכבר מתברר ש"המשטרה חורגת מ'חוק האח הגדול' ומבקשת לדעת עליכם, הלקוחות, פרטים חריגים". לא ברור מדוע תגלית זו הפתיעה את ועדת החוקה, לאחר שבשנה האחרונה יושבים חבריה כוועדת חקירה בעניין האזנות סתר, ולומדים על הדרכים הרבות והמגוונות שבהן מנצלים לרעה סמכויות רגישות ופוגעים בפרטיות שלא כדין.
וכאן גם נמצא המענה למי ששואל לפשר הפחד מטביעת אצבע. לא מטביעות האצבע אנו חוששים אלא משלטון שיודע הכול. מעקב מתמיד ואובדן שליטה על המידע האישי שבידי המדינה – אלה הם סימני ההיכר המובהקים של מדינת משטרה. "מידע הוא כוח", וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. בדמוקרטיה הכוח חייב להיות מוגבל ומבוזר, וכך גם המידע שמרכזת המדינה אודות נתיניה. וזו הסיבה שאנו מבקשים לשמור את טביעות האצבע שלנו לעצמנו גם כשאין לנו דבר להסתיר. הארץ-TheMarker 20.8.08
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה