כוחם המשחית של מאגרי המידע

משהו שכבר קראתי עליו בדיווחים מבריטניה, ונכלל עכשיו בדו"ח של ארגון המייעץ לממשלה : "המשטרה הבריטית עוצרת תושבים רק כדי לצרף דגימות של הד-נ-א שלהם למאגר הגנטי, אולם כלל לא ברור באיזו מידה מאגר זה תורם ליכולת החקירה של המשטרה." (הארץ 25.11.09). כזכור לפני כשנה פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR) שעל הממשלה הבריטית למחוק ממאגר הדי.אן.איי דגימות של אנשים שלא הורשעו (הארץ). אבל לפחות לעת עתה הממשלה מסרבת ומנסה למצוא איזו פשרה - להחזיק דגימות של חפים מפשע לתקופה קצרה יותר מזו הנהוגה היום (guardian, Liberty ).

.

בחודשים האחרונים, במסגרת המאבק במאגר הביומטרי, טענו שוב ושוב: משאבי מידע וכוח מנוצלים לרעה על ידי השלטון. לא שבגלל זה צריכים למנוע מהמשטרה ומגופים שלטוניים אחרים את היכולת למלא את תפקידם. אבל את המשאבים הרגישים הללו צריכים לתת להם "ביד קפוצה".

.

כפי שכתבתי השבוע לצוות השרים שבחן את עניין המאגר הביומטרי: "השאלה איננה רק האם המדינה תצליח לשמור על משאב זה מפני גורמים חיצוניים אלא גם "מי ישמור על השומרים" – השומרים דהיום, והשומרים שיהיו מחר, שעה שאתם כבר לא תהיו בעמדות מפתח שיאפשרו לכם לפקח עליהם. כמו מאגרי מידע ציבוריים אחרים, צפוי גם המאגר הביומטרי להוות מוקד ללחצים חוזרים ונשנים מצד גורמים ציבוריים ופרטיים, שירחיבו את השימושים שייעשו במידע הרגיש (function creep). כך אירע, למשל, למאגר הרגיש של הרשות לאיסור הלבנת הון, שאושר במקור כאמצעי למלחמה בהון השחור, ומאז הורחבו השימושים שנעשים בו והוא משמש בעיקר לחקירת עבירות קלות בהרבה. הרחבת השימושים צפויה לגלוש גם למגזר הפרטי. אגב, הפעם החל התהליך בשלב מוקדם במיוחד: המאגר הביומטרי תוכנן כדי לענות על צרכי משרד הפנים, אבל עוד לפני שהגיע לכנסת כבר הצליחה גם המשטרה להניח עליו את ידה. הרחבת השימושים נעשית פעמים רבות גם בניגוד לדין. כך, למשל, עוד לא יבשה הדיו על חוק נתוני תקשורת, ובועדת החוקה נדהמו לגלות שהמשטרה חורגת מסמכויות המעקב מרחיקות הלכת שהוא מקנה לה. בעשור האחרון פורסמו דו"חות חמורים על חריגות שנעשו בהאזנות סתר. אכן, העובדה שסמכויות מנוצלות לעיתים לרעה, ושכל דמוקרטיה יודעת עליות ומורדות, אינה יכולה לבדה למנוע מתן סמכויות וכלים חיוניים בידי הפקידות וגורמי אכיפת החוק, אבל היא חייבת להוות שיקול במיוחד כאשר מדובר בסמכויות ואמצעים מסוכנים כמו המאגר הביומטרי. לבטח שאין להסתפק באמירות, כמו, למשל (זו של חה"כ מאיר שטרית בדיוני ועדת המדע עמ' 82), "השתכנעתי מדברי המשטרה שאין להם כוונה להשתמש בזה לרעת האזרחים".

הממשלה הבריטית הגיבה ואמרה שהמאגר הוא "כלי חיוני למלחמה בפשיעה" ושבזכותו "נמצא קשר בין יותר מ-410 אלף פשעים עם תוקפים אפשריים". זוהי כמובן אחיזת עיניים - נתון טפשי ולא רלבנטי: איזה קשר "נמצא"? בכמה מקרים אותרו בזכות המאגר תוקפים בפועל - "לא אפשריים"? מתוכם, בכמה מקרים היה מדובר בדגימות של חפים מפשע, שרק אותן תובעים פעילי זכויות אדם (ובית הדין האירופי) למחוק מהמאגר? ועד כמה סייע המאגר במקום שאמצעים אחרים, פוגעניים פחות, לא היו יכולים לעשות זאת? בקיצור: מהי בדיוק התועלת של הפגיעה הקשה בזכויות האדם ועד כמה היא שקולה כנגד המחיר? אם תהיתם איזה דיווחים נקבל כאן בארץ על "הפיילוט" של המאגר הביומטרי - זה מה שנקבל. מי ששולט במאגר הוא ששולט במידע והוא שיכול להפעיל מניפולציה מה נדע ומה לא. וכמו שאמר לי בקריצה חמי פקר, נציג המטה לביטחון לאומי (שדחף בפראות להקמת המאגר בניגוד לעמדת השב"כ והמוסד - ראו "מקור ראשון" 20.11.09): "אתה מכיר פיילוט שאינו מצליח?"
.

נקודה נוספת למחשבה: הכותרת של הדו"ח הבריטי היא:

‘Nothing to hide, nothing to fear’?

קריאה נוספת:

Anna Fairclough "New DNA policy as flawed as the old" Guardian 12.11.09

Police arrest people just to create DNA records, claims ex-officer OutLaw 24.11.09

Graham Fitzgerald " Police 'Making Arrests Just To Get DNA' " SkyNews 24.11.09
Simon Rogers " DNA database: which police force takes the most samples?" Guardian 24.11.09
" FactCheck: black men on the DNA database" Cannel 4 24.11.09
" Police making arrests 'just to gather DNA samples" BBC News 24.11.09